רונה, רפתנית בת 33, חוזרת לעבודתה ברפת הקיבוץ. אך היא נחסמת על ידי ההנהלה, שמנסה למנוע ממנה לחזור. רונה יוצאת לעבודת כפיים סיזיפית כרפתנית המצוינת שהיא, במאמץ להשיב את מעמדה ואת שייכותה לקיבוץ. אך גופה כואב ואינו מרפה. הלידה השקטה שעברה מבעבעת, עד ששדיה, שהיו מלאים חלב, למרות שלא היה מי שיניק, מטפטפים ליד דירי העגלים הטריים. ההבנה של אובדנה נופלת עבורה האסימון, שהפרות הן אמהות אבלות, בדיוק כמוה.